מדיטציה של התחדשות גברית

מדיטציה של התחדשות גברית- אנא זמין למהווי (אני זמין להיות)

לקראת השנה החדשה המתרגשת ובאה עלינו לטובה, ולרעה, בכל אשר תבוא עלינו, תהיה אשר תהיה, "אנא זמין למהווי", "אני זמין להיות". וכותב פוסט קצת שונה. במשך השנים של היותי מטפל נמנעתי משילוב של אחד המרכיבים החשובים ביותר בחיים שלי, המדיטציה. זאת שאלה גדולה מדוע יצרתי בתוכי את הפיצול הזה, ומדוע בחרתי ועודני בוחר למנוע מהמטופלים שלי דבר שמצאתי אותו קסום ובעל פוטנציאל אדיר לשינוי ולמציאת נקודת טוב, אולי זה קשור לקשר המורכב שלי עם הפסיכואנליזה, עם רצון לשמור על נקודת התום הזו שנקראת "אמונה",שמורה ונסתרת מהסקלפל הכירורגי של תיאוריית מנגנוני ההגנה, אלא שככל שעובר הזמן אני נזכר יותר ויותר מהן המוטיבציות שהביאו אותי לעולם הטיפול ומבין שרק מהמקום העמוק הזה אני יכול באמת לטפל. מה שנוגע בי הוא מה שאני יכול לגעת בו, ולכן אני עצמי חייב לחזור לנקודת הראשית שלי כדי למצוא שם את ה"רשימו" שהוליד בי את ניצוץ הטיפול. הביטוי של רבי נחמן, אנא זמין למהווי, אני זמין להיות (או להתהוות) מתייחס לקריאתו של אדם להסכים להיות בעולם הזה, להפסיק להסתתר מאחורי אמתלה כזו או אחרת, ולהתחבר לנקודת הראשית שלו, נקודת הלב. אני מקווה שהדברים שלי לא נשמעים מידי ניו אייג' או מתוקים מידי, יש בהם גם הרבה דרישה לגבורה ולהוויה. אלא, שנדמה לי שלכולנו יש איזה "גן עדן" אבוד שהיינו רוצים לשוב אליו, ואני מאמין שהחיים הם כמו מסע חזרה אל אותו גן עדן, אינני יודע מדוע, אין לי הסברים, אלא שכשדורותי וחבורתה התחילו ללכת בשביל הלבנים הצהובות הרגשתי צביטה בבטן, גם אני, לקוסם, לעוץ- נרוץ נרוץ. לחזור הביתה, למצוא לב, אומץ ושכל.

ברצוני להציע פה מדיטציה של התחדשות גברית לקראת השנה החדשה שמבוססת על תרגול של מדיטציית "ויפסאנה", עם הדגשות סביב אזורים שאני מרגיש שרלוונטיים עבורי סביב שאלות של גבריות, וכולי תקווה שיסייעו לאנשים נוספים לעסוק לקראת השנה החדשה בשנה שהייתה להם, ובשנה שעוד תהיה. "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה". אוסיף עוד ואומר שאחד מעקרונות הבסיס של עולם המדיטציה הוא שהכל חולף, כל דבר משתנה, בעתו ושלא בעתו, ואין לנו אלא להתבונן על כל הדברים החולפים, להיות אתם כפי יכולתי ולתת להם, כמו השנה שהייתה וזו שתהיה לחלוף. אצלי למשל, לא פעם עולה ביקורת כלפי מדיטציה והתבוננות, אני מנסה להזכיר לעצמי שגם ביקורת או ציניות שעולות, הן חלק ממני, חלק מן העולם, וגם הן יחלפו אם לא אאחז בהם.

הוראות המדיטציה האלו מבקשות לתקשר עם הנקודות הגבריות שאני מוצא בחיי, כמובן שכל נקודה אחרת שעולה- מוזמנים למדוט עליה באופן דומה.

לפני הכל הארה אחת: הדרכות המדיטציה שאני נותן הן כלליות, ובכל אופן נובעות מהחוויה שלי את עולם המדיטציה, מובן שאף אחת מההדרכות הללו אינן קודש, ואפשר ורצוי לשנות אותן לפי הרגשתכם הפנימית. מדיטציה היא תהליך פנימי אישי בדרך להארה (כן כן, לא פחות) ולכן הקשיבו קודם כל לעצמכם, אם עולה חוויה חזקה מידי או לחילופין נעימה למדי, הקשיבו ללב ולגוף היכן למקם את עצמכם מולה, לעיתים רבות פתיחת העיניים יוצרת קרקוע מספיק כנגד חוויות עוצמתיות, שתיית כוס מים קרים תוכל להשלים את תהליך הקרקוע אם אני מרגיש בכך צורך. בכל אופן רצוי לערוך מפגש עם עצמי במקום בטוח.

נפנה כחצי שעה. נבחר חדר שקט בבית, כזה שמרגישים בו בנוח, אפשר לעמוד ולחפש את הנקודה שתרגישו בה הכי מוגנים. לקחת כרית או כסא, ולהתמקם במקום הזה. כמעט בכל חלל שאליו נגיע תהיה נקודה אחת שבה נרגיש הכי מדוייק, כמו הכסא שאני בוחר במעגל נתון. לנקודה הזו יש איכות מסויימת עבורנו, והיא תוכל לעזור בתרגול. עדיף לעמעם את האור, או לסגור את התריס, ובכל אופן לשוות לחדר תחושה של זמן ומרחב. אפשר להשקיט את הטלפון ולשים אותו במרחק ממני, מרחב נעדר ממסכים הוא מציאות כל כך נדירה היום בחלל הביתי שלפעולה הפשוטה הזו יכולה להיות השפעה גדולה. אני מציע לעצום את העיניים, מי שמרגיש לא נח עם זה, מוזמן להשאיר אותן חצי פתוחות או פתוחות במלואן, במצב כזה עדיף למקד את המבט במקום אחד בחדר ולנסות להסיט את המבט כמה שפחות.

נתחיל בנשימה: נקח כחמש דקות של התחלה שבהן נקשיב לנשימה. אני מסב את תשומת הלב, ומקשיב לזרימת האויר דרך האף. סוגר את הפה ומקשיב לאויר בעודו נכנס לנחיריים, וכן, מקשיב לאויר בעודו יוצא מן הנחיריים. אנסה להתמסר לתחושה הזו בלי לשלוט בקצב יציאת האויר, רק להקשיב.

בד"כ המחשבות שלי נוטות לנדוד, קדימה ואחורה בזמן, על מה שהיה ומה שיהיה. זה הדבר הכי טבעי שאנחנו עושים כל היום, אלא שבמדיטציה ננסה לשנות מן ההרגל. כשאני "נזכר" שמחשבותי נדדו למחוז אחר, אנסה להחזיר אותן בעדינות להקשבה לנשימה.אין צורך לכעוס, או להתאכזב- זה יקרה עוד מיליון פעמים בעתיד, אפשר ברכות להגיד לעצמי- מחשבה זוזי בבקשה הצידה ופני מקום להקשבה שלי לנשימה.

נתחיל לאט לאט בקצב שנכון לי לסקור את איברי הגוף השונים ולהרגיש דרכם את השנה שהיתה; אפשר להישאר בתחושה הפיסית שמרגישים בכל איבר ואיבר, ואפשר להתחבר להצעה שלי לגבי הייצוג של כל איבר ואיבר, ואפשר פשוט להתחבר למה שכל אחד ואחת מרגיש. אני אתחיל  בלמקד את תשומת הלב בראש ואשאל איפה היו המחשבות שלי השנה? אנסה להקשיב למחשבות שעולות על השנה שהיתה- לא משנה אם הן טובות או רעות, נעימות או מפריעות, פשוט אקשיב למחשבות ולזכרונות שעולים בי. אניח בצד את המחשבות של השנה שהיתה, אני זמין להתהוות, "וכל עכשיו ועבודה שלו".

אעביר את תשומת הלב, במחשבה בהרגשה ובתחושה הפיסית לנשימה- האויר הטוב שאני נושם, מה שממלא אותי ומה שמרוקן אותי, רגעים שבהם הרגשתי שאני נושם אויר פסגות, רגעים שבהם לא היה לי אויר, כולם היו השנה? כולם בנו את מי שאני היום, אשהה רגע עם הנשימה, ואניח בצד את הנשימות, את האויר שלי מהשנה שעברה, אני זמין להתהוות, "וכל עכשיו ועבודה שלו".

אעבור לאזור הכתפיים- איזה "עול" סחבתי על הכתפיים שלי השנה? הכרת הטוב שהצלחתי לשאת אותו, ומה הדברים שלא הצלחתי לשאת? האם יש דברים נוספים שארצה לשאת על עצמי בשנה הבאה, האם ומה עוד אני רוצה לשאת? האם להפך, נכון לי לשאת פחות על כתפי? האם יש אדם שאוכל להעביר לו חלק מהמשא, או כזה שמתחלק איתי במשא, או אחר שהייתי רוצה לבקש שיחלוק איתי מהמשא שלי? אניח בצד גם את כל העולות והעוולות שסחבתי על הגב שלי השנה, אני זמין להתהוות, "וכל עכשיו ועבודה שלו".

אחליק מהכתפיים לאזור הידיים- איך אני מרגיש עם העשייה הפיסית שלי בעולם? חלוקה של דואינג וביאינג, האם אני מרגיש איזון ביניהם? לאיזה צד נוטה הכף, ואיפה אם בכלל הייתי רוצה לעשות תיקון בשנה הבאה. המימד של דואינג שאני שמח בו, וזה של הביאינג שגם בו אני שמח. לצד אלו, המימד של דואינג שמאפשר לי להתרחק מתחושות ביאינג לא נעימות, ומימד הביאינג שמאפשר לי להישאר בעולם החלום, ופחות להתמודד עם העולם הזה. אניח בצד את העשייה של שנה שעברה, יש מה שישאר ומה שישתנה, אני זמין להתהוות, "וכל עכשיו ועבודה שלו".

אחזור במעלה הידיים ואעלה לגב-  אסקור את התחושות בגב. מהם הדברים שמכופפים לי את הגב, והדברים שמיישרים לי את הגב, בגב יש גאווה. אני מסתכל ומחפש סיטואציות של גאווה בריאה, נכונה לי- איך אוכל ללכת בגב זקוף בעולם. איפה הרגשתי השנה גאווה שמלאה אותי, שנתנה לי להרגיש קיים בעולם? מתי הרגשתי שהגאווה שולטת בי ובחיי, ולא אני זה שמחליט עליה. ארפה כם מן הגב, אתן לו לנוח לכמה רגעים מכל המאבקים להחזיק, אשחרר לרגע גם את הגאווה שלא פעם מושכת אותי באף, ואתפרקד בגרגור, אני זמין להתהוות, "וכל עכשיו ועבודה שלו".

אעלה חזרה במעלה הגב ואעבור לחזה- ארגיש את הטמפרטורה שעולה לי סביב בית החזה,  על פני השטח ואם מצליחים אז גם מתחת לפני השטח. אתמקד בבית החזה, עד כמה הוא פתוח ועד כמה סגור? כמה אני מרגיש שנכון לי להיפתח לעולם, וכמה לסגור ? מה המקום המדוייק לי סביב פנים וחוץ? ואיפה אוכל לאתגר את עצמי בצורה אוהבת סביב המרחב הזה. אהבה, עד כמה הלב שלי פעיל, להרגיש אותו, מה עולה לי כשאני נותן לעצמי לגעת באזור הזה? אנסה לגעת ברגשות שעולים בי, מה הספקטרום של הרגשות שאני חווה במהלך היומ-יום? האם יש רגשות שאני מבכר וכאלה שאני שומט? האם יש רגשות שאני מתגעגע אליהם, וכאלה שאבקש בטובם שיהיו קצת פחות נוכחים בחיי. אנסה להתבונן גם על שיפוטיות, אשמה, בושה, אפגוש גם אותן ואתן להן להמשיך בדרכן, כמו כל הרגשות, כמו כל דבר בעולם, גם הן חולפות. אם עולה לי בלב ואני מתחבר לזה, אפשר לשלוח אהבה וחמלה כלפי עצמי, הרבה פעמים אני שוכח לעשות את זה. גם את מה שהיה בלב, אניח. אתן מקום גם להתחדשות של הלב, אני זמין להתהוות, "וכל עכשיו ועבודה שלו".

ארד לאזור הבטן- יחסים, איך אני מרגיש במערכות היחסים שאני מנהל, עם אחרים וגם עם עצמי, האם קופצת לי איזו מערכת יחסים אחת שהייתי רוצה לעשות בה תיקון? האם אני יכול להיזכר באיזו מערכת יחסים שאני מתרגש ממנה, שנותנת לי כח להמשיך, רצון להיות. כאבים שכאבתי השנה? דברים ואנשים שאיבדתי, איפה הצלחתי להיות עם הכאב ואיפה הייתי רוצה להיות יותר עם כאבים, שלי ושל אחרים? כאב שפגשתי וכאב שפספסתי. יחסים שהיו, יהיו והסתיימו השנה, אני זמין להתהוות, "וכל עכשיו ועבודה שלו".

אמשיך וארד לצ'אקרת הבסיס, לאזור האגן ואיברי המין- איך אני מרגיש עם המיניות שלי? האם אני מרגיש מסופק, איך זה בשבילי לקבל מאדם אחר הנאה ונתינה? והאם אני מצליח ויודע לבקש מהאחר שיענג אותי, שיעשה לי טוב? ואיך זה בשבילי להשפיע, להיות בנתינה ועינוג כלפי אדם אחר? איך אני מרגיש סביב נקודת ה"מרכז" שלי? האם אני מדוייק סביב המרכז של חיי? האם הייתי רוצה לשנות או שאני שמח במרכז שלי כפי שהוא? האם כשאני חוזר לבסיס שלי אני מוצא שם את עצמי? מתי הרגשתי השנה שאני יוצא משיווי משקל, ומתי הרגשתי מאוזן וממורכז? איך זה בשבילי לצאת מאיזון, ואיך זה בשבילי להישאר מאוזן, מה מהכוחות האלו אני צריך בחיי השנה, מה אוכל לבקש?
אני זמין להתהוות, "וכל עכשיו ועבודה שלו".

אעבור מהאגן לאזור הטוסיק- המקומות שבהם הצלחתי "לשבת", והמקומות שהייתי חייב "לזוז", המפגש עם האדמה, מה שניצב איתן ועומד בחיים ולא משתנה, איך אני מרגיש עם המקומות הקבועים של החיים שלי? שולח להמשכיות תשומת לב טובה וגם לשינוי. גם האיכסה שיצא ממני השנה, הצואה, הרפש, הלכלוך, התוקפנות, הזעם, שולח גם אליהם תשומת לב, נותן גם להם מקום, גם הם חלק ממני, מה שנשאר בתוכי ומה שהוצאתי החוצה, כולם חלקים שלי, של השנה הזו שהיתה, "וכל עכשיו ועבודה שלו". אני זמין להתהוות, "וכל עכשיו ועבודה שלו".

נעבור לרגליים, הרגליים שנשאו אותי, את כל הדבר שנקרא "אני" במשך כל השנה האחרונה, לעיתים קרובות אני שוכח את הרגליים כי הן תמיד שם, תמיד מחזיקות, לעיתים זוכרים אותן רק כשהן כושלות מלהחזיק. אנסה לתת מקום לדברים שהם מובנים מאליהם, שתמיד שם לשאת אותי ואני נוטה לשכוח אותם. מרב שהם חלק ממני ממש, אני שוכח להתבונן בהם, לתת להם מקום. זו יכולה להיות בת זוג, שאני שוכח את כל הדברים הטובים שבה, את כל הנתינה שיש לה כלפי ולי כלפיה. ילדים, שמאפשרים לי את המתנה של להיות בנתינה מתמדת, ואולי גם מתישים אותי מכדי שאוכל להכיר על כך תודה או בכלל לראות את עצמי שם. חברים, שתמיד שם בשביל בירה, או שיחה, או לשכוח, או כדורגל, שלא צריך מילים או דווקא כן, או שאינם שם ואני מתגעגע או אינני. משפחה, עבודה, וכל דבר אחר שעולה. אתן מקום גם לדברים שאני שוכח, ומשאיר אחרי ומנתק וטוב שכך, הדברים שאיני רוצה להיות בחיבור איתם, ולאפשר גם להם פשוט להיות ולחלוף כמו הרוח, והאבן. אני זמין להתהוות, "וכל עכשיו ועבודה שלו".

אם יש אזורים שפיספסתי, אפשר לסקור את הגוף שוב, להרגיש האם יש אזור שאני מרגיש אותו באופן מיוחד, להתעכב עליו, לתת לו מקום, מה הוא מספר לי על השנה שהיתה, ומה אבקש ויהיה או לא יהיה בשנה הקרבה, אני זמין להתהוות, "וכל עכשיו ועבודה שלו".

אפשר לאט לאט לחזור לכאן, לפקוח עיניים (שודאי פקוחות אם אני קורא את השורות האלו, אבל מטאפורית ☺), אפשר להתחיל בהתמקדות בחפץ דומם בחדר, לאט להרחיב את המבט, אם אני מרגיש טוב, חמים ונעים, אפשר לשלוח את התחושה הזאת לעולם, לבני האדם, למי שאני מרגיש מחובר אליו, עם, חברה, חברים, משפחה, אדמה, אויר, מים ואש.

שתהיה שנה טובה, אני זמין להתהוות, "וכל עכשיו ועבודה שלו".

לקריאה נוספת על מיינדפולנס

Google ​

הפוך גוטה, הפוך- מסע אל 'לב' הגבריות הישראלית

Lili Kib‏

5/5 stars

מכירה, שייכת וממליצה

אורי פריד

מכון טמיר לפסיכותרפיה

יגאל אלון 157

תל אביב, ישראל 6745445

Phone: 972-3-6031552